כניסה לרשומים
כניסה לרשומים
מודעות גוף- מהי וחשיבותה.
מתוך הרצאה של שירלי ורדי.
מודעות הגוף הינה הבסיס להתפתחותו המוטורית של התינוק ויכולתם של הגוף והמוח, ביצירת קשרים נירו פיזיולוגים ראשוניים תקינים, המהווים את הבסיס לקואורדינאציה הראשונית והעתידית. מודעות הגוף הינה חלק מרכזי ב"שיטת ורדי" ורובד ראשוני להתפתחות שלבי השיטה. מערכת העצבים היא המערכת הראשונה שאחראית על מודעות גוף תקינה ומשם היא מעבירה את המידע למערכות כמו מערכת העור, מערכת העצמות ומערכת השרירים.
מודעות הגוף מתבטאת בהכרה תחושתית של האדם את גופו ואיבריו השונים וביכולתו להניעם ביחס למרחב קיים, מרחב נייח ומרחב משתנה. כמו כן קיימת חשיבות לויסות התנועה- טווח התנועה, מהירות התנועה, ותכנון פעולה על מנת לייצר במוח את הקשרים הראשוניים שמאפשרים את השליטה במערכות גוף שונות.
מודעות גוף תקינה חיונית ליכולת ללימוד פעולות נוספות של אותו האיבר בצורה לא אוטומטית, במצבים משתנים. ללא מודעות גוף תקינה, סביר להניח כי האדם יהיה מסורבל ולא מסוגל לבצע פעולות יומיומיות הפוגעות באיכות חייו החל מהתלבשות ואכילה תקינה ועד למצבים מסכני חיים עקב אי מודעות ודיספרקציה (חוסר יכולת ללמוד הקשר מהקשר) , המוח לא מצליח ללמוד את הפעולה ולהעבירה מהאזור האוטומטי במוח לאזור המודע במוח, זאת למרות שאין כל בעיה במוח אלא רק במודעות גוף לקויה.
מקרים קשים של חוסר מודעות גוף עלולה אף להביא אדם להיות מאובחן כאוטיסט.
" שיטת ורדי" הינה היחידה שמקדישה מיקום מרכזי למודעות גוף כבסיס, בשונה משיטות אחרות שבהם מלמדים לבצע במהלך הטיפול את הפעולות הבסיסיות לדוגמא: הצלבות, ספיראלות וכו'..., בצורה אוטומטית וללא התייחסות אל ההכרה של המטופל את האיבר ואת הפעולה שהאיבר מסוגל לבצע .
הטיפול במודעות גוף לקויה אצל תינוקות מתבצעת בעזרת עיסויי שבעת הרבדים של שיטת ורדי.
בין הגילאים 7-9 ילדים מפתחים יכולת קוגניטיבית המאפשרת להם להניע את גופם אף על פי שהשליטה המוטורית לא נכונה ומודעות הגוף לא תקינה.
באבחון בשיטה של ילדים מעל גיל 9 לא בודקים את מודעות הגוף, אלא אם כן סיבת הפנייה מצריכה בדיקה, אך בהחלט מטפלים בה בשלב ראשוני של הטיפול ברמות שונות.
ילד שמודעות הגוף שלו לקויה אך פיתח את היכולת הקוגניטיבית המורה לו כיצד להניע את גופו, יבצע את הפעולה הנדרשת (לדוגמא: פיצוץ בועת סבון עם איבר גוף מסוים) אך פעולתו לא תהיה מאורגנת ביחס למרחב, ביחס לויסות הכוח שעליו להפעיל, חוסר שיווי משקל ביחס לשינויים וסטיבולרים ותכנון פעולה לקוי. הפעולה מתוכננת מתוך מחשבה ולא מתוך תכנון פיזיולוגי, דבר שיוצר מתח רב ו"אי זרימה" בתנועה.
בטיפול בגילאים בוגרים בשיטה, בשונה מטיפול בתינוקות שבו מעלים את מודעות הגוף בעזרת מגעים, נעלה את מודעות הגוף בצורה שתתבצע למידה בתהליך התפתחותי תקין הכולל הבנה רגשית וקוגניטיבית, פעולה מוטורית, הבנה של הפעולה ביחס לשינויים ובויסות תנועה נכון. כל זאת ניתן לעשות רק כאשר מודעות הגוף תקינה ולא נוצר מתח תנועתי וכך יוכל האדם למצות את הפוטנציאל האישי שלו.
ויסות תנועה:
ויסות תנועה הינה חלק חשוב ובלתי נפרד ממודעות הגוף והיא יכולת השליטה הבסיסית של המוח בהפעלת אברי הגוף והשרירים ברמת הכוח והמהירות הדרושים לביצוע פעולה מסוימת . בפעולה כוללת גם- השתתפות העיניים, הבנה קוגניטיבית ביחס למשקל, מרקם, הבנה של למעלה למטה , הפרדות ותכנון פעולה.
יכולת ויסות התנועה ממוקמת בחלק השמאלי של המוח באזור המוטורי וכוללת הכרה של האיברים בשמם, בטווח התנועה, בויסות הכוח ובמהירות התנועה.
הערה- לפני התחלת טיפול יש לשלול בעיית עיניים.
מודעות גוף- התנהגות והתפתחות מוטורית אצל תינוקות:
למודעות הגוף של התינוק ישנה השפעה מכרעת בשלבי ההתפתחות הראשונים, והיא מהווה בסיס חשוב ומרכזי בתחילתה של כל פעילות מוטורית. פעולות בסיסיות כמו הושטת יד לצעצוע או הנחת הידיים מתחת לבית החזה בשכיבה על הבטן (כדי לתמוך בראש המתרומם) דורשות מודעות גוף תקינה. זה נשמע מוזר ולעיתים מוגזם, אבל בכדי שתינוק יושיט את ידו לצעצוע, הוא צריך לחוש את עצם קיום היד שלו ומיקומה המדויק בגוף, לדעת את יכולות השימוש שלו בה, להכיר את טווח התנועה שלה ובסופו של דבר – להצליח לשלוט בשרירי היד באופן מושלם ולתכנן ולבצע פעולות בצורה מושלמת ומתואמת עם אברי גוף אחרים.
פעולה פשוטה זו כמו אחיזת חפץ אינה מובנת מאליה ודורשת שילוב של מספר מיומנויות מורכבות, כשבסיסן הוא עצם תחושת הקיום של האיבר וקשר עין.
מודעות גוף חלקית:
ישנם מצבים רבים בהם כתוצאה מפגיעה גנטית, כאב, מחלה, חסך במגע, בעיה סנסומוטורית ועוד, בהם תינוק עלול לפתח מודעות גוף חלקית.
לדוגמא:
ישנם מצבים בהם תינוק אשר סובל מחוסר מודעות לחלק גופו הקדמי אינו עובר את שלב רפלקס "מורו" וכתוצאה מכך תיפגע ההתפתחות של הובלת הידיים לפה, שכיבה על הבטן ועוד. קיומו התקין של רפלקס אינו מעיד על מודעות גוף תקינה אלא על הולכה עצבית תקינה. כל עוד שהרפלקס עדין פעיל לא יוכל הגוף ליצור פעולה הקשורה לאותו רפלקס. לכן- כל עוד רפלקס מורו פעיל לא יוכל התינוק לעשות את הפעולות שלעיל בצורה תקינה או אף בכלל.
דוגמא נוספת- תינוק אשר נולד עם טונוס שרירים שונה בין פלג הגוף העליון לתחתון, למשל חולשה בפלג הגוף העליון. כתוצאה מכך- תכנון, ארגון, קצב וטונוס הפעולה יהיו שונים לרעה לעומת פלג הגוף התחתון שהתפתח בצורה תקינה. במצבים קיצוניים נראה תינוקות אשר על מנת להתהפך או להביא חפצים לפה ישתמשו ברגליים.
דוגמא נוספת- תינוק אשר צד אחד של גופו מודע ופעיל יותר "יחזק" את הצד הזה ובמקרים רבים "יוותר" על הצד השני החלש.
הערה- בכל שלב התפתחותי ברצף ההתפתחותי בשנה וחצי הראשונות לחיים, תינוקות תמיד יתרגלו וילמדו להפעיל צד אחד של גופם ורק אחרי פרק זמן של שבועיים עד חודש יעברו ויתרגלו את הצד השני של גופם.
תת תחושתיות והשפעתה על מודעות הגוף:
תת תחושתיות היא מצב בו האדם (כתינוק או מבוגר) אינו חש מגע באופן נורמטיבי ותגובתו למגעים שונים תהיה פגומה ביותר. למשל- חוסר יכולות לחוש כאב באיבר מסוים או בכל הגוף. במצב זה מערכת העצבים אינה יכולה ללמד את המוח את ההקשרים הנכונים וכתוצאה מכך תיפגע כל התפתחותו של האדם.
לרוב זהו מצב מולד או כזה שנגרם כתוצאה ממחלה קשה כגון אפילפסיה ו/או נטילת תרופות קשות.
אנשים אשר סובלים מתת תחושתיות עלולים להיפצע ולא להביע כאב, וחשוב מזאת- לא לייצר את ההבנה של סכנה או את ההבנה של היכן הם נמצאים ביחס לעולם וכי הם (גופם) עלולים להימצא בסכנה.
תת תחושתיות עלולה ליצור דיספרקציה פיזיולוגית אשר תבוא לידי ביטוי בחוסר יכולת להבין הקשרים פשוטים ובחוסר יכולת לייצר למידה מסיטואציה לסיטואציה.
