חיים בעמק- בריחת שתן

פיפי ולישון...
הפעם ברצוני לעסוק בבעיה שנחשבת לבעיית ההתפתחות הנפוצה ביותר בקרב ילדים - הרטבת לילה.
קצת עובדות יבשות:
מצפים מילד שיפסיק להרטיב באופן ספונטני בין גיל 2 – 4 אולם בגיל 4 25% מהילדים מרטיבים ומגיל 18 ואילך כ-1/2% מאיתנו עדיין סובלים מהרטבה.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, הסיבה להרטבה בדרך כלל איננה רפואית או פסיכולוגית.

עלינו להבין כי מדובר בילדים רגילים ובריאים אשר גופם פשוט אינו מצליח לשלוט ולייצר הפרדות בהפעלת השרירים הטבעתיים שלהם הן בשינה והן בערות.
בגופנו קיימים שרירים טבעתיים רבים- כל הפתחים שבגוף, החיצוניים והפנימיים, מוקפים שרירים טבעתיים. צורתם כפי שמעיד על כך שמם, היא עיגול – טבעת, ומייחדת אותם היכולת הנשלטת להתכווץ ולהשתחרר.
לקראת גיל הגמילה (לרוב לקראת גיל שנתיים) עוברים הילדים מספר שלבים התפתחותיים פיזיולוגים שבאים לידי ביטוי בכך שלראשונה הילד מודע לעשיית צרכיו וניתן לזהות זאת כאשר שניות לפני שהוא עושה את צרכיו הוא עוצר את מעשיו ומתרכז בעשיית הצרכים בחיתול.
זהו השלב בו צריכים להתחיל את תהליך הגמילה.
מפאת קוצר המקום אתמקד בשלושת הגורמים העיקריים לתפישתי בשיטת ורדי לבעיות הגמילה ולהרטבות ואציג בפניכם מספר דוגמאות לתרגילים/משחקים שונים אשר יחזקו מאד את יכולת השליטה של הילד בסוגרים התחתונים.

אנו ההורים חייבים להבין כי הסובל העיקרי הוא הילד המרטיב עצמו. פעולת ההרטבה בלילה איננה מודעת, הילד איננו מרטיב במתכוון ותחושת ההשפלה שלו היא גדולה. בין היתר ילדים אלו ימנעו מלישון אצל חברים או לצאת לטיולים שנתיים, לכן אני ממליצה מאד לתרגל יחדיו כחלק מהווי המשפחה וזאת כדי שהילד לא ירגיש לא בסדר או יוצא דופן.

ובכן, הסיבה הראשונה והנפוצה ביותר- בעיה ביכולת פיצול הקשב.
ילדים רבים אשר נמצאים כבר בעיצומו של תהליך הגמילה כאשר הם עסוקים מאד הם אינם מודעים מספיק למסרים שמעביר גופם, אינם מסוגלים לווסת את עצמם, לעצור את הפעילות בה עסקו וללכת לשירותים. ילדים אלו מאופיינים שכאשר עוצרים אותם במהלך הפעילות ודואגים לכך שילכו לשירותים ההרטבה הלא רצונית נמנעת.
סיבה שנייה- טונוס שרירים נמוך (היפוטוניה)- ילדים אלו מאופיינים לרוב בפה פתוח וריור מוגבר.
הגורם השלישי- בעיה בהפרדות הסוגרים בלבד אשר באה לידי ביטוי למשל בבריחת שתן בעת צחוק וקפיצות. תופעה זו נפוצה גם אצל מבוגרים. כל שלושת הגורמים הנ"ל יכולים לגרום לבריחת שתן הן ביום והן בלילה.
לעיתים רבות בעת שינה עמוקה- בעיקר בתחילת החורף מתגברת התופעה- גם במקרים אלו התרגילים עוזרים מאד.
אז בואו נתחיל...
החזיקו כדור קטן בין הרגליים מעל הברכיים וצאו למסלול קפיצות בלי להפיל את הכדור תוך כדי שבפה שמים קצת סוכריות קופצות...
ככל שהכדור קטן יותר, למשל כדור פינג פונג, העבודה יעילה יותר.
אין סוכריות קופצות...?
השתמשו בבלון קטן, כווצו אותו בין הירכיים ועכשיו לכו קדימה ואחורה תוך כדי דיבור...
הניחו חבל ישר באורך של כשלושה מטר על הריצפה וצאו להליכת צולבת ואיטית ("סנטי" זוכרים?) כשהרגליים צמודות ככל האפשר כשרגל ימין עוברת את החבל לצידו השמאלי ורגל שמאל לימין... כל זאת כאשר במקביל אתם מלקקים גלידה!
העיקרון שעומד מאחורי כל התרגילים, אותם יש לתרגל בסה"כ מספר דקות כל יום במשך כחודש עד 3 חודשים, הוא שכאשר אנו מכווצים את הירכיים מתכווצים גם הסוגרים התחתונים ובמקביל עלינו להשאיר את הפה (סוגר עליון) פתוח, כך מתחזקים השרירים, עולה המודעות, משתפרת מאד יכולת הפרדה בפעולה בניהם ולרוב נפתרת הבעיה. פשוט ויעיל.
שלכם,
שירלי ורדי.