חיים בעמק- איך מרגיש לקוי למידה

"הוא לא ממש את הפוטנציאל שלו..." כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה על עצמכם או על ילדכם...?

כדי להמחיש במעט את המציאות בה חיים לקויי למידה דמיינו את עצמכם במצב תמידי של עולה חדש בארץ- אינכם שולטים בשפה ואתם נאלצים לתקשר באוצר המלים הדל שברשותכם. אתם יודעים בדיוק מה אתם רוצים לומר אולם מסוגלים להביע זאת רק בצורה חלקית ולא מושלמת. קשיי הביטוי והניסיון להבין מה אומרים האחרים, דורשים מכם מאמץ כה גדול שאתם מאבדים את יכולת הריכוז שגם כך קשה לכם ומרגישים עייפים, סחוטים ו...כעוסים.

הסקרנות, והרצון ללמוד ולהתפתח הם צרכים בסיסים שלנו. כשטוב לנו ואנו חשים ביטחון נוכל ליהנות מכל סוגי הלמידה, אולם לרוב, קשיים אמיתיים יגרמו לנו להימנע, לוותר ואף עלולים לשנות את מסלול חיינו.

ילדים בעלי לקויות למידה חווים? אובדן ביטחון עצמי, חוסר מוטיבציה, עצבנות או ריחוק, התנגדות חריפה למשפחה ולבית הספר. הם עלולים להפוך להיות גורמי צרות, ווכחנים ולעתים אלימים. אפשרות אחרת היא התכנסות פנימית לעולם דמיוני והקמת שריון מגן.
לקויות אלו והתופעות הנלוות להן עלולות לגרום לפער גדל והולך בין הפוטנציאל של הילד לבין יכולת המימוש העצמית בכל תחומי החיים ולהשפעה ארוכת טווח על אופיו ואישיותו של האדם.
כבר אצל תינוקות ניתן לזהות את המצבים האלו, אותם אני מכנה "אישיות נמנעת", כאשר תינוק עם עיכוב התפתחותי כל שהו נמנע מפעילויות, למשל- זחילה במעלה המדרגות. הכרה זו של התינוק שיכולותיו הגופניות נמוכות יכולות להתפתח בגיל מאוחר יותר למשל להימנעות ממשחקי כדור עם החבר'ה למרות שבתוך תוכו הוא משתוקק להצטרף למשחק.

ההורים אינם היחידים שחשים אבודים במקרים אלו. גם המורים בכיתה, אפילו המסורים ביותר, עלולים להיכנע ולהצמיד לילד את התוויות המסורתיות: עצלן, טיפש, חצוף, בעל השפעה מזיקה וכיו"ב.
לקוי הלמידה עשוי להצליח בעזרת נחישותו, או לעתים קרובות יותר, נחישותם של הוריו ? להתקדם בלימודים. אולם כאשר סיים כך או אחרת את בית הספר התיכון ולעיתים אף את האוניברסיטה? כשעליו "חותמת" ובמיוחד כשניכנס למעגל "ההקלות", אשר ככל שעזרו לו לעבור את התקופה הזו רק חיפו על הבעיות במקום לזהות את מקורן ולטפל בהן, בעיותיו רחוקות מפתרון וממשיכות להתקיים והוא נמצא בעמדת נחיתות בגלל הפער המתמשך בין הפוטנציאל האמיתי שלו לבין הערכתו העצמית והופעתו כלפי חוץ. פער שגורם לכל כך רבים מאיתנו לוותר על אפשרויות רבות ומגוונות כל כך בהגשמת חייהם ואישיותם.

אני רואה את תפקידנו כהורים, גם אם אנו חושבים שסבלנו מאותן בעיות והנה הסתדרנו איכשהו... בראש ובראשונה לאפשר לילדינו למצות את יכולותיהם.
עבורי תוצאת מבחן זה או אחר חשובה הרבה פחות מיכולתם של ילדי ליהנות מהלימודים, מהגירוי המחשבתי שיזכו לו והתפתחותם האישית.
עלינו לאפשר להם להיות כל מה שיכלו להיות בלי שיאלצו לוותר על מי מחלומותיהם בגלל קשיים אישיים שמתבטאים במגוון לקויות תפקוד ולמידה, עלינו להימנע מלהגיע למצב בו איננו מכירים את יכולותיו האמיתיות של ילדנו כולל גם הילד את יכולותיו שלו עצמו משום שהוא אינו מבין את קשייו ומהיכן הם נובעים, שלא לדבר על מערכת החינוך שם הוא עלול ללכת לאיבוד לגמרי.
מתן הקלות הוא פיתרון חסר ביותר וזמני בלבד שלא יסייע כשמתחילים את "החיים האמיתיים" שם כבר חייבים לדעת את "השפה" ואף אחד כבר לא מעניק הקלות.

גם מכונית הספורט הטובה ביותר לא תגיע רחוק בלי אוויר בגלגלים!
זכרו, הפוטנציאל שלנו מהווה עבורנו צורך וככל שהפער בינו לבין המציאות גבוה יותר כך גדל ההפסד שלנו.
אל תוותרו על מי שאתם באמת!
שלכם,
שירלי ורדי.